גזר דין בתיק ת"פ 18907-01-12

הרקע וההרשעה

1.       הנאשם שלפני הורשע לפי הודאתו בביצוע עבירה אחת לפי סעיף 117(ב)(8) ל חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 [ החוק] (שימוש במרמה או תחבולה, במטרה להתתחמק מתשלום מס), 5 עבירות לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק (מסירת דוח הכולל ידיעה כוזבת), 18 עבירות לפי סעיף 117(א)(14) לחוק (הוצאת חשבונית מס מבלי לשלם במועד את המס הכלול בה) ועבירה אחת לפי סעיף 117(א)(7) לחוק (אי ניהול פנקסי חשבונות שהיה עליו לנהל).

הנאשם נרשם במע"מ כעוסק מורשה בתחום אספקת כח אדם בעבודות בנין. הוא היה חייב לנהל פנקסים ורשומות, בהתאם לחוק ותקנותיו. הוא לא ניהל פנקסי הנהלת חשבונות כנדרש, אלא רק פנקסי חשבוניות ו"תיק תיעוד חוץ". עקב בקורת שנערכה לו, התברר כי בין החודשים יולי 2008 עד אפריל 2009 הוציא חשבוניות מס כמפורט בכתב האישום, מבלי לשלם את המס הכלול בהן ואגב הגשת דוחות כוזבים למע"מ. במעשיו אלה העלים מע"מ שהיה עליו לשלם, בסך 658,121 ש"ח בגין עסקאות בסך 4,278,142 ש"ח. למרות היקף עסקיו כאמור, דיווח על עסקאות בסך 32,199 ש"ח בלבד ולא דיווח על עיסקאות בסך 4,245,943 ש"ח. נוסף על כך, השתמש שלא כדין בשתי סדרות של פנקסי חשבונות עם אותם מספרי חשבוניות, באותה תקופה, כמפורט בכתב האישום.

2.       לאחר שהורשע הנאשם, ביקש בא כוחו להפנותו לשרות המבחן לשם קבלת תסקיר, וזאת בשל טענה כי התמכר להימורים, והתמכרות זו עמדה בבסיס חלק מהתנהלותו. שרות המבחן בחן את ענינו של הנאשם, הגיש תסקיר ואף - לבקשת קצינת המבחן - תסקיר משלים. בתסקיר הראשון פורטו בעיקר נסיבותיו האישיות של הנאשם והרקע האישי, המשפחתי והתעסוקתי שלו. בהתאם לעמדת שרות המבחן, הנאשם הופנה לביצוע אבחון ביחידה לטיפול בנפגעי אלכוהול והימורים "אפשר", ומהתסקיר המשלים עולה שלפי המידע שהתקבל מהיחידה, הנאשם סובל מהתמכרות להימורים הפוגעת בתפקודו האישי, המשפחתי, התעסוקתי, והכלכלי. בהמשך לכך, השתלב הנאשם בטיפול פרטני, הקפיד להגיע לכל הפגישות שנקבעו לו, הביע רצון להשתלב בטיפול, וגילה התמדה ואחריות. להערכת העובדת הסוציאלית אשר טיפלה בו, הנאשם נמצא בתחילת דרכו בטיפול, אך הוא מודע לבעיית ההתמכרות שלו ומבין את ההשלכות החמורות שלה על מצבו בתחומים השונים של חייו. בסיכומו של דבר המליץ שרות המבחן לאפשר לנאשם למצות את ההליך הטיפולי שבו החל, ועל כן המליץ לתת עונש שלא יפגע בהליך הטיפולי ולהעמיד את הנאשם במבחן למשך שנה, כאשר שרות המבחן התחייב להוות עבורות מסגרת מפקחת להמשך הטיפול במסגרת "אפשר".

3.       הצדדים טענו לעונש. אשלב התייחסות לטענותיהם בהכרעה.

דיון והכרעה

קביעת מתחם העונש ההולם

4.       בצידה של העבירה לפי סעיף 117(ב) לחוק, קבוע עונש של מאסר בן 5 שנים או כפל הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 [ חוק העונשין], ששיעורו עומד כיום על 226,000 ש"ח.

הערך המוגן

5.       הערך החברתי המוגן אשר נפגע כתוצאה מביצוע עבירות מס הינו השיויון בנשיאת נטל המס. כאשר פלוני מתחמק מתשלום מס, משמעות הדבר שקופת המדינה, אשר אחד המקורות מהם היא ניזונה הוא תשלומי המס של אזרחים שומרי חוק, חסרה. המשמעות הינה הטלת מעמסה כספית נוספת על כלל הציבור, גריעה מהקופה הציבורית המיועדת לטובת הכלל ופגיעה בערכי שיויון. יותר מכך: "הערך המוגן בעבירות מס הוא השיטה הפיסקלית שהחברה אימצה כחלק ממדיניותה הכלכלית והחברתית, לרבות שיטת המסוי שתבטיח חלוקת נטל שוויונית וצודקת" (ע"פ (מחוזי תל אביב) 71687/02 עיני נ' מדינת ישראל [1.4.04]).

6.       מידת הפגיעה בערך המוגן: כל אדם המעלים מיסים פוגע בערך המוגן, וכאשר מדובר במעשה שחוזר על עצמו, הפגיעה כמובן מתעצמת. במקרה שלפני העבירות בוצעו במהלך תקופה של 10 חודשים, בהם הוגשו 5 דוחות כוזבים. נוסף על כך, הנאשם עשה שמוש בחשבוניות כפולות 7 פעמים והוא הוציא 18 חשבוניות מבלי לשלם מס. הפגיעה בערך המוגן היא אפוא רבה, הן נוכח ביצוע העבירות במגוון דרכים שונות, הן נוכח ריבוי המעשים והן נוכח סכום העסקאות שלא דווחו (4,245,943 ש"ח) וסכומי המע"מ שלא הועברו לרשויות המס (658,121 ש"ח). יצוין, כי מאחר שהנאשם לא ניהל פנקסי הנהלת חשבונות כנדרש ומאחר שהשתמש ב"פנקסים כפולים", המאשימה הצליחה אחר חקירה לאתר 18 חשבוניות שלא שולם בגינן המס, אך התובעת הדגישה בטיעוניה כי אין לדעת מהו הנזק המלא שנגרם לקופת המדינה כתוצאה מהתנהלות הנאשם.

7.       בהקשר זה יש להתייחס לטיעוני הסנגור לפיהם הנאשם, אדם חסר נסיון בתחילת דרכו, פעל בחוסר תחכום, על פי עצה שקיבל מגורמים עלומים, ויש לתת לו הזדמנות לשקם את חייו, לתרום לחברה ולהסיר את מחדליו. לענין הסרת המחדל אתייחס בהמשך, אך בהתייחס להיותו של הנאשם אדם חסר נסיון בתחילת דרכו יש לומר, כי העובדה שדווקא בתחילת דרכו בחר להתחיל לנהל עסקים שלא בדרך חוקית, תוך ביצוע מספר הפרות, מסוגים שונים, אינה מלמדת על תמימות וחוסר תחכום. הנאשם גם דיווח דיווחים שקריים, גם העלים יותר מ-99% מעסקאותיו מעיני רשויות המס, הוא גם הוציא חשבוניות מבלי לשלם את המס הכלול בהן, הוא גם נמנע מניהול פנקסים כדין ו גם השתמש בחשבוניות כפולות. כאשר בצד התנהלות זו מתברר כי ביצע עסקאות ביותר מ-4 מליון ש"ח בעשרה חודשים, קשה לדבר על "חוסר ידע", "חוסר התחכמות", "מי שנפל [קרבן] למעשה עוקץ של אנשים מתוחכמים יותר ממנו" - כטענת הסנגור.

סיכומה של נקודה זו: הנאשם פגע בערך המוגן פגיעה רבה, אגב התנהלות עבריינית ממש.

מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מס - כללי

8.       בתי המשפט קבעו פעמים רבות כי העונש ההולם לעבירות המס הוא מאסר בפועל. מדובר בעבירות המסבות נזק רב לכלכלת המדינה ולקופתה, ופגיעתן קשה ורבה (רע"פ 6095/06 צדוק חיים לוי נ' מדינת ישראל [5.11.06]). הלכה היא, כי בעבירות כלכליות יש לתת משקל רב יותר לשיקולי ההרתעה מאשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם (רע"פ 7135/10 חן נ' מדינת ישראל [3.11.10]), והדברים נכונים גם לאחר כניסתו לתוקף של תיקון 113 לחוק העונשין, שענינו הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה (רע"פ 2638/13 אלי עובדיה נ' מדינת ישראל [28.4.13], פסקאות 14 - 15 לפסק הדין). שיקולי הרתעת הרבים אמנם אינם משמשים לקביעת מתחם העונש ההולם, אך הם משמשים לצורך מיקום המקרה הפרטני בתוך המתחם. העיקרון המנחה בתיקון 113 הוא עקרון ההלימה. המאפיינים העומדים בבסיס הצורך להרתיע את הרבים, שהם חומרת העבירות, נפיצותן, הקושי לאתרן לעומת קלות ביצוען ופגיעתן הקשה בכלל הציבור ובכלכלת המדינה, מחייבים התחשבות פחותה בנסיבות האישיות של נאשם, כדי לתת ביטוי הולם ליתר המאפיינים, ובית המשפט העליון חזר על דברים אלה (רע"פ 4684/12 גחלי נ' מדינת ישראל [4.6.12]).

נסיבות הקשורות בבצוע העבירה

9.       לביצוע העבירה קדם תכנון, כעולה, למשל, מהכנת פנקסים כפולים, בעלי מספרי חשבוניות זהות. יותר מכך: כל הוצאה של חשבונית כפולה, כל הגשה של דוח כוזב וכל פעם שבה בחר הנאשם שלא להעביר לרשויות המס את המס הכלול בחשבונית שהוציא, דורשת החלטה מחודשת לעבור על החוק, וגם בכך ניתן לראות תכנון.

10.     הסנגור טען בטיעוניו לעונש כי הנאשם הושפע על ידי אחרים, ואפילו טען שנפל קרבן לעוקץ. הטענות נטענו בעלמא, לא הוזמן כל עד לדיון הטיעונים לעונש ומאחר שלא התנהלו הוכחות בתיק, אין לפני כל בסיס ראייתי לטענות אלה.

11.     הן הנזק הפוטנציאלי והן ה נזק הקונקרטי כתוצאה ממעשי הנאשם - גדולים. הדברים פורט לעיל במסגרת הפגיעה בערך המוגן, ואוסיף כי הנאשם לא עשה עד כה דבר כדי להקטין את הנזק הקונקרטי בדרך של הגשת דוחות נכונים או תשלום המס שהיה חייב בו.